שחמט הוא אחד ממשחקי ההיגיון הפופולאריים ביותר בתקופתנו. משחקי שחמט מרתקים יאירו את ערבי הסתיו הקודרים הקרובים. ובמאה האחרונה השחקנים הוקסמו מהמשחק הנפלא הזה.
תכונות המשחק של אז
המחצית הראשונה של המאה התשע עשרה מכונה לעתים קרובות "התקופה הרומנטית" של השחמט. באותה תקופה לא היו טורנירים שחמט בינלאומיים, לא היה משחק רשמי לתואר אלוף העולם. פגם ארגוני לכאורה בא לידי ביטוי בסגנון המשחק באותה תקופה. כל השחקנים נועדו בעיקר לתקוף את מלך היריב. שיחקו הרבה משחקים יפים ודינמיים, אך אסטרטגיית השחמט הכוללת השאירה הרבה מה להיות רצוי. תשומת הלב העיקרית הוקדשה להתקפה, לתקיפה. ההגנה לא עובדה מספיק עמוק, וכתוצאה מכך נערכו משחקים רבים שלא נראו מאבדים מהעמדה של ימינו.
ראשית העידן הקלאסי
באמצע המאה המצב החל להשתנות בהדרגה. דור חדש של שחקני שחמט גיבש עקרונות מורכבים ועמוקים יותר של משחק השחמט. תקיפה - כן, כמובן, אבל רק אם יש איזה יתרון ממשי שניתן להשתמש בו ביעילות. המהפכה הרעיונית הייתה תוצאה של שינויים כלליים במחשבת השחמט באותה תקופה. המשחק החל בהדרגה לחרוג מגבולות הפנאי והמפגשים הביתיים. החלו להתארגן טורנירים לאומיים ובינלאומיים, בהם שחקני השחמט החזקים ביותר יכלו להיפגש זה עם זה. הם התחילו לדבר על הזוכים באליפויות לאומיות וטורנירים בינלאומיים, כתבו בעיתונים. עדיין לא הייתה אליפות עולם רשמית. הפעם היה מבשר העידן הקלאסי של השחמט.
