בדיוק כך כל מה שבעולם שלנו נקנה ונמכר. אתה יכול לקנות הכל - יוקרה, כבוד, פופולריות, אלוהים ואפילו אהבה. זה בין השאר בגלל שהמוח האנושי הוא חמדן. כאשר אדם מגיע לתרגול של מדיטציה, הוא מצפה לתוצאה זהה כאילו הוא הגיע, למשל, לרופא השיניים. הוא מיוסר מכאבי שיניים, זה הפך להיות בלתי נסבל עד שהאפיל על שאר העולם. הוא לא יכול לחשוב על יופיו של העולם הזה, לא אכפת לו מכלום חוץ מכאב הגיהינום הזה. כאב הפך בראש הכל ושאר העולם לא קיים עם כל הבעיות והמשברים שלו.
וכך הוא נכנס למשרד הרופא, משלם כסף אם רק הכאב חולף. וכשהרופא מבצע את עבודתו הכל משתנה. אדם יוצא החוצה ושמח על הפרחים שעל הדשא, שמח בשמש ואפילו בגשם. קרה נס - שהכאב היה לכולם, אך הוא נעלם, והעולם החל לשחק עם צבעיו.
באותה גישה בדיוק, אדם מגיע למדיטציה. הוא משלם, קודם כל, בזמנו, במאמץ שלו, וממתין באופן טבעי לתוצאה. במיוחד אם הוא אדם מצליח - איש עסקים גדול, פוליטיקאי, אדם מפורסם. הוא יודע את ערכו שלו ויודע את ערך זמנו. הזמן יקר לו יותר מכסף. ולכן, עליו להיות בטוח שמשאביו אינם לשווא. הוא מרוויח בכל מקום - כל רובל שהוא מוציא מביא שניים. או שהדבר שמתקבל עבור הכסף הזה עולה על הכסף שהושקע. כך הוא עובד, איך הוא נח, מתחתן, מכיר חברים. הכל רק מנקודת מבט של יתרונות.
לכן כל כך מעט אנשים מפורסמים, מפורסמים ועשירים מעוניינים במדיטציה. מבחינתם, ללכת לכנסייה, תרומות לכנסייה זה כבר קורבן גדול. אבל זה עדיין מועיל ליוקרתו. וזה מה שהוא זוכה למוניטין, לאלוהים אין שום קשר לזה. הכנסייה היא רק השקעה רווחית אחת. וזה בכלל לא משנה מה אומרים האבות הקדושים שם - העיקר שהוא הופיע כפטרון האמנויות. קיבל את הכבוד הראוי לו. הוא לא יתפלל לאלוהים כשאף אחד לא רואה, הוא יגיע לכנסייה ביום ראשון כשהוא מלא באנשים - הוא רוצה להראות שהוא ממשיך עם האופנה. הוא המקום בו בתקופתנו נחשב ליוקרתי לבקר לפחות פעם בשנה.
ומה יכול אדם כזה - איש עסקים, פוליטיקאי לקבל ממדיטציה? איפה הערבויות שיקרה לו מה שהמדיטציה מבטיחה? המוח החמדן אינו יכול להבין זאת. אין כאן שום תועלת.
כולנו חיים בעולם העסקים, הרכישה והמכירה, יחסי כסף-סחורה. ומוחם של כולם בכל מקרה מקווה להטבות. עבור אדם, מעשה קיצוני יכול לקרות רק בגלל אהבה, וגם אז לא תמיד ולא לכולם. למעט במקרים נדירים, יש גם יתרון. יתר על כן, מדיטציה היא דבר שאין לנו מושג במה מדובר. כל מה שכתוב עליה איכשהו מעורפל ומטושטש. יש פער גדול בתיאור זה עצמו. בתחילה קיימת אזהרה כי יידרש ממך הרבה ומה לא ברור. ואז הייתה אזהרה - הם אומרים, התוצאה של כל זה אינה ידועה.
למרות שיש אנשים שמוכרים אותו בהצלחה והם די זולים. במיוחד למי שרוצה לברוח מהמציאות ולהסתתר מאחורי אשליה אחרת. האנשים האלה, אנשי המכירות האלה הם כמו תלמיד גרוע שהגיע לשיעור המתמטיקה הראשון, ושם הם עברו מה שיהיה שניים פלוס שניים. הוא זיהה את התשובה, ואמר בשמחה - "עכשיו אני מבין הכל, הבנתי מהי מתמטיקה, הכל פשוט - שניים פלוס שניים שווים לארבע, אני אלך לספר לכולם, שיראו כמה אני חכם." הם הולכים, אוספים את האנשים - "בוא, היום אני אגיד לך כמה יהיו שניים פלוס שניים!" מי שלא יודע מתמטיקה בכלל בא ובאופן טבעי מתחיל לכבד אותו, הם קוראים לו חכם, נאור.
כך נראית מדיטציה מודרנית. מי שנותן את זה לאנשים הם אפילו לא תלמידים גרועים למתמטיקה - הם תלמידים של התלמידים האלה. ומה זה שניים פלוס שניים בחשבון - טיפה בים. והידע שלהם הוא גם רק טיפת ידע, והשאר הוא רק דמה.
ואז אדם מגיע למדיטציה או לטכניקה של מדיטציה קודמת. הוא אפילו במקרה מזל יכול להגיע לאדון. רק שהוא לא יבין את זה. הוא השקיע חלק ממשאביו, תרם זמן, כסף, רצונות אחרים. הוא יכול היה ללכת לסרט או להופעה, ללכת להוריו, לפגוש חברים בבית קפה. אבל במקום כל זה הוא בא להתאמן. ובאופן טבעי הוא מלא בציפיות. הוא מחכה לנס, תובנה, תובנה. הוא מקווה שפתאום העתיד או העבר יפתחו בפניו, והוא יראה את חייו בעבר. או אם יש לו מוח מתוחכם, הוא מצפה שהדיאלוג הפנימי שלו ייפסק סוף סוף, הוא ייעלם, ההארה המיוחלת תגיע, הבנה של מהות העניינים הדקים, מהות הדברים.
הרי הוא בסופו של דבר תרם ולא יכול לצאת בידיים ריקות. הוא, כאיש עסקים, יצטרך להסביר לעצמו מה קיבל ממדיטציה. אחרי הכל, הוא קנה דבר, עשה עסקה טובה. כעת הוא יצטרך לשים אותו איפשהו במקום בולט, הוא יצטרך לספר לחבריו, לצרף מדליה נוספת לחזהו.
ובסופו של דבר, הדברים הבאים קורים - או שהוא מתפכח ממדיטציה לנצח או ממציא לעצמו אשליה. שניהם לא קיבלו דבר. אך הראשונים מודים בכנות כי כל זה שטויות - הם מסתובבים ועוזבים לחפש את אושרם במשהו אחר, והאחרון, מנסה להחליק את המבוכה, מנסה להצדיק את הזמן שבילה, דמיין שהמדיטציה הייתה הצלחה. הם קיבלו את מה שרצו - הם הרגישו את האנרגיה או ראו זוהר, או שמוחם נעצר וידע הגיע. הראשונים מוודאים שהם שולל וכעת הם דורשים מהחיים משהו אחר שיביא להם סיפוק, והשניים משוכנעים שהוציאו את משאביהם ברווחיות וכעת דורשים המשך.
אבל לא אחד ולא השני צודק. והטעות הקולוסאלית שלהם ניתנת להשוואה רק עם כוחו ועומקו של התהליך, פרדוקסלי במהותו, המוביל לפסגת המדיטציה!
הם כבר כאן!
אתה כבר כאן!
אתה כבר כאן !!!
אתה. כְּבָר. פה !!!!!!
אבל הפרדוקס הוא שאתה מחכה שמישהו יישב בצד השני של הנדנדה! שניהם קשורים בדבר אחד - אתה חושב שמדיטציה נמצאת בקוטב אחד, ואתה נמצא בשני. ואז לעולם לא תפגשו! אבל אתה הקוטביות הזו - אתה לא צריך ללכת לשום מקום. אתם שני הקטבים של אותה תופעה. אתה רק צריך להבין את זה!
לכן, לכו, חפשו, התאכזבו, שרו, רקדו, נלחמו, חסכו כסף, שחקו עם ילדים, טיילו, צחקו, בכו, מצאו ואבדו שוב, ומצאו שוב - מדיטציה תמיד איתכם אתה מדיטציה!