המשחקים האולימפיים בלונדון הגיעו למתיחת הבית. ואם המחצית הראשונה של המשחקים לא חיבבה את חובבי הספורט הרוסים, הרי שבימים האחרונים מספר המדליות בהן זכתה נבחרת רוסיה גדל באופן דרמטי. החל מה -10 באוגוסט כבר היו לרוסים 56 פרסים אולימפיים, בהם 12 פרסי זהב. וזה, כמובן, רחוק מהגבול.
עוד לפני תחילת אולימפיאדת לונדון, מנהיגי הוועד האולימפי הרוסי ומשרד הספורט הזהירו כי לוח הזמנים של התחרות נערך באופן שהסיכוי הגדול ביותר למדליות יהיה באותם ענפי ספורט שייערכו ב המחצית השנייה של המשחקים. אכן, זה קרה כך. בנוסף, ישנם עדיין, למשל, גמר התחרויות בשחייה מסונכרנת קבוצתית והתעמלות קצבית, שם הקבוצה הרוסית היא הפייבוריטית המובהקת.
עם זאת, כבר ברור מאליו שלא נקבל את מקום הפיקוד השלישי: הפער בין הנבחרת הבריטית מבחינת מספר מדליות הזהב גדול מדי! לכן, כל מה שהצוות שלנו יכול להשיג הוא לשמור על המקום הרביעי. את התוכנית המקסימלית לפני פתיחת האולימפיאדה - לזכות ב -25 מדליות זהב - עכשיו אפשר לזכור רק בחיוך עצוב. כמעט ולא ניתן להגיע לתוכנית המינימום (20 מדליות ברמה הגבוהה ביותר).
כמובן, ניתן למצוא שורה שלמה של סיבות אובייקטיביות לכך. הנה הכוח הצומח במהירות של האולימפיאדים הסינים (ולמעשה, עד לאחרונה איש לא התייחס ברצינות לקבוצה זו). והשליטה הבלתי-מותנית של ספורטאים שחורים, כולל אלה של נבחרות ארה"ב ובריטניה, בסוגים רבים של אתלטיקה, עקב מספר גורמים גנטיים, פיזיולוגיים והיסטוריים. כלומר, אתלטיקה היא הסוג "העשיר" ביותר של התוכנית האולימפית מבחינת מדליות! וההשלכות של שנות ה -90 המטורפות, כאשר מערכת האימונים של ספורטאים ברמה גבוהה הושמדה כמעט ברוסיה.
העובדה נותרה: הציפיות לא נענו. ולהופעות של היורים הרוסים, הסייפים והשחיינים הרוסים החזקים באולימפיאדת לונדון לא ניתן לכנות מילה אחרת מאשר "כישלון". יש להסיק את כל המסקנות הנדרשות מהמצב שנוצר ולהתחיל לתקן אותו.
