בדרום אמריקה אליפות העולם בכדורגל תופסת תאוצה, שמסורתית מעניקה לאוהדים את "הקרם" של הנבחרות, הורסת את כל התחזיות, חושפת כישרונות חדשים ומועדפים על "קבורות". סיבוב המוקדמות השני טרם הסתיים - ורבים מהם כבר נפלו, והמשתתפים המוערכים פחות הראו שיניים חדות למדי.
אחת הדרמות הגדולות בתחילת הטורניר הייתה כישלונה של נבחרת ספרד, שלקחה בעבר שני תארים באליפות אירופה ובמונדיאל 2010 ברציפות, והרסה את כל תקוותיה באליפות הנוכחית לפני הפלייאוף.. במקום הראשון בדירוג פיפ א, רד זעם לא יכול היה לעמוד בפני ההתקפה של ההולנדים הפזיזים והצ'יליאנים המונעים נואשות. זה סמלי שהקבוצה סיימה את הטורניר בצורה מפוארת (את המשחק השלישי בקבוצה אפשר לקרוא לפרידה הרשמית של Fury Roja לתואר) והכנעה את כוחות האלופה ביום בו המלך חואן קרלוס השני מספרד התפטר מהכס - 18 ביוני 2014.
נבחרת פורטוגל איבדה באופן מיידי את הפנים בטורניר. במשחק הפתיחה עם הגרמנים, כריסטיאנו רונאלדו והחברה שיחקו בנים נעלבים יותר מאשר היורשים הקשוחים של יוסביו ולואיס פיגו. העונש השנוי במחלוקת לא עורר את "נבחרת הנבחרים", כפי שמכנים את נבחרת פורטוגל, אלא גרם להם ממש "לחלות". בסופו של דבר, המוטיבציה ההתחלתית של הפירנאים נהרסה על ידי הבריח פפה, שהורחק בגלל התנהגות לא ספורטיבית. לפיכך, פורטוגל סיפקה לעצמה מיד חבורה של בעיות במאבק על הפלייאוף.
עצב לא פחות עבור האוהדים הוא הסיכוי לחזור הביתה מהר מדי עבור שחקני אנגליה ואיטליה. בדו קרב פנים אל פנים של הנבחרות האירופיות, הטייסת הכחולה ניצחה, ונציגי העולם הישן איבדו את פגישותיהם עם אורוגוואי וקוסטה ריקה. באופן פרדוקסלי, רק הקוסטה ריקנים החצופים בקבוצה זו הבטיחו את דרכם לפלייאוף, והשאירו את שלושת המנהיגים להבין מי ראוי יותר לשמור עליהם בחברה.
בין האירופים שבאמת טוענים לאליפות ניתן למצוא את הנבחרות הלאומיות של גרמניה, ולמרבה הפלא, צרפת והולנד. הקבוצה, בראשותו של יואכים לואו, היא כמו מכונה מנצחת. אופי חזק, גמישות טקטית, אמון בבלתי מנוצח שלהם ובעיקר ברוח האחדות - לפעמים עוזרים לגרמנים יותר מאשר לאיכויות האישיות של השחקנים. לעומת זאת, ההולנדים דומים לפעמים לתער מסוכן - הם לא מפחדים מאף אחד, הם גורפים הכל בדרך למטרת יריביהם ויורים לעברם כתותח. עם זאת, קיים סיכון שהלהב עשוי להיות משעמם אם המטענים של לואי ואן חאל מתבזבזים מהר מדי. מומחים מצפים גם לבהירות מצרפת, שקבוצתו של דידייה דשאן, שטעם את המתיקות של אליפות העולם ב -1998, כבר מציגה בהצלחה.
