אומנם האמנה האולימפית מכריזה על הפרדת ההיאבקות מהפוליטיקה, אך בפועל עיקרון זה אינו פועל היטב. לא ניתן להשתמש באירוע ציבורי בסדר גודל כזה במשחק הפוליטי העולמי. בשנת 1984, הפעם היחידה בתולדות ברית המועצות, המניעים הפוליטיים הפכו לסיבה לאי השתתפותם של הספורטאים שלה במשחקים האולימפיים.
בשנת 1980, לראשונה וכפי שהתברר מאוחר יותר, הפעם היחידה, התקיימו המשחקים האולימפיים בקיץ בברית המועצות. זו הייתה התקופה בה "המלחמה הקרה" בין מדינות המחנות הסוציאליסטים והקפיטליסטים הגיעה לעוצמתה המרבית, שלא הייתה יכולה להשפיע אלא על האולימפיאדה. אירוע הספורט הראשון בסדר גודל כזה בברית המועצות יכול היה להפוך למלחמת תעמולה חזקה במלחמה זו, ולכן היריבים נקטו באמצעי מניעה על ידי ארגון חרם על אולימפיאדת מוסקבה. ברמה הרשמית, הרעיון הזה החל לראשונה לדיון בפרלמנט הבריטי, וכניסתם של הכוחות הסובייטים לאפגניסטן שלאחר מכן נקראה הסיבה העיקרית. רשמית, 64 מדינות השתתפו בחרם המשחקים האולימפיים בקיץ XXII, אם כי הספורטאים של מרביתם לקחו חלק בהתחלות במוסקבה. כל זה הפך לסיבה שארבע שנים לאחר מכן הובילה לאי השתתפותה של נבחרת ברית המועצות באולימפיאדת הקיץ הבאה, שנערכה בלוס אנג'לס, ארה"ב.
העובדה שספורטאי ברית המועצות לא יהיו במשחקים באולימפיאדת הקיץ XXIII הוכרזה רשמית שלושה חודשים לפני תחילתה. הסיבות הישירות שצוינו היו סירובה של ממשלת ארה"ב לספק ערבויות בטיחות בכתב לספורטאים ממדינות סוציאליסטיות. בנוסף האמריקנים לא אפשרו לספינת המנוע "ג'ורג'יה", שהייתה אמורה להפוך לבסיס הצף של המשלחת הסובייטית, להיכנס למדינה. אז דרשה ארצות הברית כי השגרירות תציג רשימה של כל הספורטאים, אף שלא קיבלו אשרות על פי הכללים האולימפיים, והכחישה טיסות שכר של אירופלוט להסעת האולימפיים.
המדינות הסוציאליסטיות, למעט PRC ויוגוסלביה, הצטרפו לחרם. בנוסף אליהם, ביוזמתם, החרימו אולימפיאדת לוס אנג'לס על ידי איראן ולוב. כחלופה למשחקי הקיץ של 1984, נערכו תחרויות בשש מדינות סוציאליסטיות בשם הכללי "ידידות -84", בהן השתתפו ספורטאים מ -50 מדינות.
