המשחקים האולימפיים לא רק מגבירים את יוקרת המדינה בקרב מדינות אחרות, אלא גם מובילים לעלויות כספיות גבוהות. למרות זאת, כל המדינות רואות בכבוד לקבל את הלהבה האולימפית ולא לקמץ בארגון אירוע הספורט הגדול הזה.
המשחקים היקרים ביותר התקיימו בבייג'ינג בשנת 2008. ואז הם עלו לסין 40 מיליארד דולר. ראוי לציין כי סכום זה לא גרם נזק לכלכלה הסינית - יש מספיק הון במדינה לבנות קווי מטרו חדשים, מתקני ספורט ולהפוך את המשחקים האולימפיים למוצלחים.
לפני אירוע ספורט זה בסין, הכנסות המסים גדלו ב -20-30 אחוזים, בעוד שהגירעון התקציבי באותה תקופה צנח מ -3% (2002) ל -1% (2007). ראוי לציין שרק 20% מהסכום הכולל הוצא לבניית הפרויקטים האולימפיים. השאר הושקעו בתשתיות ארוכות טווח. מתקן אחד, למשל, נתרם לאוניברסיטת בייג'ין למדע וטכנולוגיה.
תחרות 1976 שנערכה במונטריאול נחשבת למשחק יקר נוסף. המשחקים האולימפיים XXI עלו למדינה 20 מיליארד דולר. יתר על כן, לקח למדינה 30 שנה לשלם חוב עצום כל כך. עד סוף המאה העשרים, קנדה הנהיגה מס של 20% על מכירת מוצרי טבק.
ראוי לציין כי סכום כה עצום הושקע היטב - אולימפיאדת מונטריאול הפכה לאחד המשקפיים המרגשים והצבעוניים עבור מיליוני אנשים מכל רחבי העולם. רק הגעת השריפה מאתונה לקנדה הייתה שווה את זה - זה נעשה בעזרת לייזר ששוגר מלווין חלל. ומאוטווה למונטריאול, היא נשאה על ידי 500 ספורטאים, שכל אחד מהם עבר מרחק של קילומטר. בזירת הספורט הותקנו שני מסכי ענק, ששידרו את התחרות עם שידורים חוזרים בהילוך איטי של רגעים מעניינים, והמגדל הנטוי ביותר הוקם באצטדיון האולימפי.
מעניין שכל משפחת המלוכה של אנגליה נכחה בטקס הפתיחה, ובתה של אליזבת השנייה, אנה, השתתפה בתחרויות רכיבה על סוסים. כמו כן, אולימפיאדה זו נזכרה בכך שמארחי התחרות לראשונה בתולדות המשחקים לא זכו במדליית זהב אחת. לנבחרת קנדה היו רק 5 מדליות כסף ו -6 מדליות ארד.
