מייקל פלפס הוא השחיין הגדול ביותר באמריקה. הוא האלוף האולימפי היחיד בן ארבע-עשרה ואלוף העולם שבע-עשרה פעמים. וקריירת הספורט שלו עוד לא הסתיימה, כי הוא רק בן 27. "כדור בולטימור", כפי שכינו אותו האוהדים, מוכן לניצחונות ותקליטים חדשים.
אביו של מיכאל הוא שוטר ואמו מורה בבית הספר. הם התגרשו כשהילד היה בן 9. מייקל נשאר עם אמו ושתי אחיותיו הגדולות. הילדות כבר שחו כשאחיהן הגיע לבריכה בגיל שבע. עד גיל 12 עסק מייקל בענפי ספורט אחרים (בייסבול וכדורגל אמריקאי).
פלפס סבל מתסמונת קשב מפוזרת, ולכן לימודיו ניתנו לו בצורה גרועה. הוא בקושי יכול היה להתרכז במשהו והפיל את כל החפצים סביבו. לעתים קרובות התנהגות זו גרמה לצחוק של בני גילם, הילד נפטר מכך רק בבריכה, שם הוא ממש הפך, והפך לדייר מים חינני.
למייקל היה מזל והוא פגש מישהו שראה את הפוטנציאל הגדול שלו. בוב באומן מאמן את הצעיר עד היום. ואז, בשנת 2000, הפך פלפס למשתתף הצעיר ביותר במשחקים האולימפיים בתולדות השחייה האמריקאית. בסידני, הנער היה חמישי. אבל כבר בשנת 2001 קבע מייקל שיא עולמי במשיכת פרפרים במרחק של 200 מטר. הוא אפילו לא היה בן 16!
אבל פלפס הפך לסנסציה עולמית אמיתית באתונה באולימפיאדת 2004, שם זכה בשמונה מדליות, שש מהן מזהב. באותה שנה נכנס הצעיר לאוניברסיטה בפקולטה לשיווק וניהול ספורט, אך לא הפסיק לשחות.
האולימפיאדה הבאה בבייג'ינג הביאה למייקל שמונה מדליות זהב נוספות, ובכך שברה את כל שיאי המספר ואיכות הפרסים בתחרות אחת. פלפס הפך לספורטאי הכי טוב בעולם. על הישגיו המדהימים קיבל השחיין מיליון דולר מחברת ספידו, נותנת החסות שלו.
הספורטאי מתאמן מספר שעות בכל יום כדי לא לאבד צורה ולהתכונן לשיאים חדשים. מחוץ לבריכה, מייקל הוא בחור רגיל, אבל מקסים ומצחיק להפליא. הוא אוהב משחקי מחשב, טלוויזיה, מוזיקה ודלי פופקורן. לפלפס חברים רבים איתם הוא מבלה את זמנו הפנוי. יש לו גם מועדף - הבולדוג האנגלי הרמן.
בשנת 2009, למייקל היה פרק לא נעים - הוא הורשע בעישון עשב נרקוטי ונפסל לשלושה חודשים. הזמן הזה חלף מזמן ועכשיו השחיין הגדול מייקל פלפס נלחם על מדליות באולימפיאדת 30 בלונדון.
