הגיל משפיע על ההתפתחות הגופנית של ספורטאים. לשיא צורת הספורט מגיעים בגיל כ -20 שנה, ולאחריה יש ירידה הדרגתית. עם זאת, ישנן דוגמאות להופעות מוצלחות של ספורטאים צעירים מאוד וקשישים מאוד.
לאורך כל ההיסטוריה של המשחקים האולימפיים, האלוף הצעיר ביותר הוא מרסל דפייט הצרפתי. הוא זכה במדליית הזהב של נבחרת הולנד בשנת 1900, כששימש ככפול בתחרות החתירה. ההגה הקודם היה כבד מדי, ולכן הוא הוחלף בילד. גילו המדויק אינו ידוע, אך לפי ההיסטוריונים הוא היה אז בן 8-10.
ראוי להזכיר גם את המתעמל היווני דימיטריוס לונדראס, שזכה במדליית הארד בתחרות הברים הלא אחידים בשנת 1896, בגיל 10 שנים ו- 218 יום.
בקרב הנשים, מדליית הזהב האולימפית הצעירה ביותר היא המחליק המהיר קים יון מי מדרום קוריאה. היא זכתה במשחק המסלול הקצר של 1994 עם צוותה בלילהאמר.
נכון לעכשיו, קיימות מגבלות גיל ברורות להשתתפות במשחקים האולימפיים, ולכן האלופות האולימפיות הללו יישארו הצעירות בתולדות התחרות. עבור ספורטאים בגילאי 14-18, המשחקים האולימפיים לנוער נערכים בנפרד, אולם לזוכים בתחרויות הזוטרות יש את הזכות לקחת חלק באולימפיאדה יחד עם ספורטאים בוגרים.
יש מגבלות גיל שונות לכל ענף ספורט אולימפי. לדוגמא, שחקני כדוריד לא צריכים להיות מתחת לגיל 18, ומתעמלים - בני 16. באף אחד מענפי הספורט לא מוגבלת הגילאים מתחת לגיל 14. באולימפיאדת 2012 בלונדון הפכה השחיינית הליטאית רוטה מילויטה לאלופה הצעירה ביותר. היא זכתה בניצחון 100 מטר חזה בגיל 15 שנים ו -133 יום, וקבעה שיא אירופי.
