הכפר האולימפי הוא מקום המיועד במיוחד לאירוח המשתתפים במשחקים האולימפיים, כלומר ספורטאים, מאמנים, אנשי רפואה, טכנאים ואנשים מלווים אחרים. בנוסף למגורים בכפר האולימפי, יש נקודות אוכל, מתחמי ספורט ואימונים, חנויות, מרכזי תרבות ובידור, בתי קפה באינטרנט, סניפי דואר - במילה אחת, כל מה שנחוץ לחיים נוחים מודרניים.
בהתאם לתנאים הספציפיים, מקומות המגורים של "הכפרים האולימפיים" יכולים להיות ממוקמים קרוב לאצטדיונים המרכזיים, בהם מתקיימים המשחקים, או במרחק מספיק. בכל מקרה, המדינה המארחת מחויבת לספק לתושבי "הכפר" לא רק נוחות, אלא גם ביטחון. לדוגמא, בזמן המשחקים, רק אדם עם הסמכה רשמית יכול להיכנס באופן חופשי לשטח "הכפר", ואנשים אחרים יכולים לבקר בו רק לאחר שקיבלו כרטיס מיוחד.
המשחקים הראשונים של זמננו, שהתחילו עם משחקי אתונה בשנת 1896, לא ידעו מושג כזה - "הכפר האולימפי". משלחת הספורט מכל מדינה משתתפת החליטה באופן עצמאי בנושא הלינה, שהייה, ככלל, במלונות או בדירות שכורות. אך ככל שרשימת הספורט האולימפי התרחבה והמשלחות התארכו, התברר כי הם צריכים להיות ממוקמים על שטח מסוים. באולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 התגוררו לראשונה בתים שנבנו במיוחד. מאותו רגע נוצרה המסורת לבניית "כפרים אולימפיים".
מסורת זו לא חסכה גם את מוסקבה. לפני אולימפיאדת 1980 נבנתה שכונת מגורים גדולה בדרום-מערב בירת ברית המועצות, שכונתה הכפר האולימפי. עם זאת, מכיוון שבמקור היה צפוי שהמוסקוביטים יגורו כאן לאחר עזיבת המשתתפים בתחרות, בתי ספר, מרפאות ומרכזי תרבות נכללו גם בתשתית המיקרו-מחוז. באותה תקופה, בנייני מגורים בני 16 ו -18 קומות עם תכנון משופר, שכלל הכפר האולימפי, נחשבו כמעט לגרסה מובחרת של פיתוח טיפוסי. בכל מקרה, משתתפי האולימפיאדה במוסקבה היו מרוצים למדי מתנאי הלינה והנופש, לא התקבלו תלונות מהם.
