בשנת 1932 אירחה לוס אנג'לס לראשונה את המשחקים האולימפיים. זו הייתה תקופה קשה לכל העולם - שיאו של השפל הגדול. כתוצאה מכך, מספר המשתתפים היה הנמוך ביותר מאז 1904 - מחצית מהמספר במשחקי 1928.
מעט כרטיסים נמכרו לצופים. ואז כמה כוכבי קולנוע, בהם דוגלאס פיירבנקס, צ'רלי צ'פלין, מרלן דיטריך ומרי פיקפורד, הציעו לדבר עם הציבור בין התחרויות כדי להגדיל את הפופולריות של האירוע.
תחרויות נערכו באנדרטת הקולוסיאום. ספורטאים גברים שוכנו בכפר אולימפי שנבנה במיוחד. הוא השתרע על שטח של 321 דונם והורכב מ -550 בונגלוס זוגיים. בכפר היו גם בית חולים, סניף דואר, ספרייה ומסעדות ובתי קפה רבים. הנשים שוכנו במלון בפארק צ'פמן. בסך הכל השתתפו בתחרות כ- 1300 ספורטאים מ- 37 מדינות.
סגן הנשיא צ'רלס קרטיס פתח את האולימפיאדה מכיוון שהנשיא הרברט הובר לא התייצב למשחקים. במשחקים אלה המנצחים עלו לראשונה ליציע עם דגלי המדינה ביד. חידוש נוסף הוא גימור הצילום.
המצב הפוליטי היה חייב בהכרח להשפיע על האולימפיאדה. יפן, שכבשה לאחרונה את המחוז הסיני מנצ'וריה, ניסתה למנות אתלט ממדינת מנצ'וקו, אך הוועד האולימפי סירב להשתתף. מסין השתתף הספורטאי היחיד - ליו צ'אנגצ'ון, שהתמודד במרוץ 200 מ '. לואיג'י בקאלי האיטלקי שזכה במדליית הזהב במרוץ 1500 מ' עלה ליציע ובירך את הקהל בהצדעה פשיסטית.
הסייפת הבריטית ג'ודי גינס הפגינה רוח אולימפית באמת. היא עצמה, ויתרה על התקוות במדליית זהב, הצביעה בפני השופטים על 2 נגיעות שלא נצפו, שקיבלה מיריבתה אלן פרייס מאוסטריה.
פתיחת האולימפיאדה הייתה אתלט מדאלאס, מילדרד דידריקסון, שכונה "בייב". באותם ימים, נשים לא הורשו להשתתף בחמישייה, אך "בייבי" זכתה בקלות בזריקת כידון, במרוץ המשוכה ל -80 מטר ובקפיצה לגובה. לאחר מכן מילדרד הפכה לשחקנית גולף מקצוענית ואלופת הנשים האמריקאית בספורט.
את מרבית מדליות הזהב, הכסף והארד לקחו הספורטאים האמריקאים - 41, 32 ו 30. הקבוצה האיטלקית תפסה את המקום השני - 12 מדליות כל אחת. בשלישית - צרפתית: 10, 5 ו -4 מדליות, בהתאמה.
