ספורט זה היה ידוע עוד במאה השש עשרה הרחוקה. בתחילה נקרא המזחלת, השלד עבר התפתחות ארוכה ובשנת 1928 הוצג בשמו המודרני במשחקים האולימפיים החורפיים השנייה בסנט מוריץ, שוויץ.
ההיסטוריה של הספורט הזה מאוד מעניינת. אך תכונותיו מעניינות גם מכיוון שהוא מרתק ואינדיבידואלי בכל דבר. ענף ספורט זה הוא אחד מענפי הספורט המסוכנים ביותר. למרות קיומו הקצר של ענף ספורט זה, ספורטאים בולטים רבים הניחו ראשם עליו.
השלד הוא ספורט, שעיקרו לרכוב על אתלט על מצנח על מזחלת, שוכב על בטנו: הספורטאי שוכב תחילה על ראש המזחלת ומתגלגל במורד ההר, ואז תהליך המירוץ עצמו מתרחש עם מגלשות, שיפועים, סיבובים קטלניים. המוניות מתקיימות בעזרת קוצים מיוחדים על המגפיים.
כללי המשחק פשוטים מאוד - הגיעו קודם לקו הסיום. נכון להיום, ישנם שני שלדים. השלד הראשון הוא מקומי, מוחזק רק בשטחה של אחת המדינות, והשני הוא זה האולימפי.
בתחרות הוכנסו כללים שונים שבזכותם ניתן להימנע ממצבים טראומטיים שונים. לפיכך נקבעו קטגוריות המשקל לגברים ולנשים כאחד. אצל נשים קטגוריית המשקל המקסימלית היא תשעים קילוגרמים, לגברים - מאה וחמש עשרה. בנוסף נקבעו פרמטרים שונים של המרחק, מהירות המזחלת ועוד.
ספורט זה מפתח את התכונות הפיזיות של האדם, את דעתו, תגובה מהירה לשינוי סביבה. מבחינה פיזית אדם מחזק את גופו שבזכותו הוא יכול לווסת את המרחק על המסלול. מבחינה נפשית, אדם מפתח סיבולת, מה שעוזר לו לסבול את קשיי המהירות הגבוהה, ללא פחד, מכיוון שלא כל אדם יכול לסבול טיסה במהירות כזו ולהראות את המהירות הדרושה לתגובה לשינוי בסביבה, מכיוון שהמדרונות הם במהירות מוחלף בנפילות, ואדם בתנאים קשים אלה צריך לתמרן במהירות כדי לא להיעלם.
ענף ספורט זה מעניין אתלטים רבים בדרגות שונות. אך לא כולם מסתכנים בכך. מכיוון שספורט זה רצוף סכנות וקשיים רבים דרכם על הספורטאי לעבור וללכת קודם לקו הסיום.
