לאחר ההצלחה במשחקים האולימפיים הראשונים באתונה, הוועד האולימפי בראשות פייר דה קוברטין החליט להפוך את התחרות לסדירה. המפגש הבא של ספורטאים ממדינות שונות התקיים בשנת 1900 בפריס.
הוחלט לקיים את המשחקים האולימפיים השנייה במקביל לתערוכה העולמית בפריז כדי למשוך אליהם צופים נוספים. עם זאת, התחרויות הללו היו שונות מאוד מהמודרניות. המשחקים נערכו כבר כמה חודשים, והיסטוריונים עדיין מתלבטים מהי הרשימה המדויקת של הזוכים והתחרויות לאולימפיאדה זו. לא ניתן להשוות את הרמה הארגונית של המשחקים הללו עם הזמנים המאוחרים יותר. עדיין לא היו יישובים מיוחדים לספורטאים זרים, כמו גם טקסי הפתיחה והסיום של המשחקים.
ספורטאים מ -24 מדינות יצאו לתחרות. 12 מדינות יוצגו לראשונה במשחקים, כולל האימפריה הרוסית. אבל לא היו ספורטאים מאפריקה ומדינות אסיה בתחרות. היוצא מן הכלל היה אתלט מהודו, אז חלק מהאימפריה הבריטית.
אליפויות נערכו ב -20 ענפי ספורט. ביניהם היו אלה שלאחר מכן הוצאו מהתחרות במסגרת המשחקים, כמו המפלס הבסקי.
לראשונה נשים השתתפו במשחקים, שהייתה החלטה נועזת לאותה תקופה מצד המארגנים. בפרט נערך טורניר גולף נפרד לנשים. בקריקט הם שיחקו באופן שווה עם גברים, ובטניס התמודדו הן רווקות והן זוגות מעורבים.
את המקום הראשון במספר המדליות תפסה צרפת, מארחת תחרויות הספורט. המצליחים ביותר היו חותרים, קלעים וסייפים צרפתים. השנייה הייתה נבחרת ארצות הברית, שכבר באותה תקופה קיבלה מעמד של מעצמת ספורט. ספורטאים ממדינה זו קיבלו את המספר הגדול ביותר של מדליות. גולפים, גברים ונשים כאחד, הופיעו בהצלחה.
ספורטאים מהאימפריה הרוסית היו מיוצגים בשני ענפים בלבד, סייף וספורט רכיבה על סוסים, ולא הצליחו לזכות במדליות.
