ללכת לספורט, כמובן, זה טוב, אבל יש בו סכנות רבות. לא רק ספורטאים ומאמניהם יודעים על כך, אלא גם רופאים. ישנם סוגים רבים ושונים של ענפי ספורט, אך חלקם הטראומטיים ביותר.
הוא האמין כי התעמלות אמנותית, פארקור ואקרובטיקה הם ענפי הספורט הטראומטיים ביותר. פארקור הוא ספורט רחוב חדש שאינו בטוח כלל. אחרי הכל, אין כמעט חניון Parkurist שלא ספג פציעות בדרגות חומרה שונות בקשר לפעילותם. חלק הארי של החבר'ה הצעירים העוסקים בספורט זה הוא בעל מספר רב של פציעות, מכיוון שהם אינם מבטחים את עצמם ומזניחים את כל אמצעי הבטיחות (הם קופצים מבית לבית, לאורך קירות ומעקות, כמו גם חפצים אחרים שאינם מיועדים זֶה).
בתנאים אלה, אתה יכול לחלות כמעט בכל פציעה. הפציעות השכיחות ביותר בפארקור הן שברים בזרועות, ברגליים ובעצם הבריח, בברכיים וברגליים התחתונות בעת קפיצה, ריצה, וגם מפרק כף היד כאשר הוא לא נתמך כראוי. לעיתים לא ניתן לקפוץ מעל המכשול הרצוי ולכן ישנן פגיעות תכופות ברגליים, כמו גם נקעים ואף קרעים בגידים (הדבר מצריך התערבות כירורגית).
באקרובטיקה וקפיצה מגובה, פגיעות בעקב שכיחות ביותר במקרה של נחיתה לא מוצלחת. כדי למנוע פציעות אלה, יש צורך להשתמש בנעליים איכותיות, כמו גם לאמן את טכניקת הנחיתה. המסוכנים ביותר עדיין נחשבים לפציעות מוחיות ועמוד השדרה.
התעמלות אמנותית ואקרובטיקה הם ענפי ספורט מסורתיים. במקביל, ספורטאים מתאמנים במכוני כושר מאובזרים היטב, מה שיכול להפחית באופן משמעותי את מספר הפציעות שהתקבלו. אך בכל זאת, ענפי ספורט אלה הם הטראומטיים ביותר, שעולים אימונים רק עד ארבע עשרה שעות ביום, כמו גם פרישה עקב נכות בגיל עשרים. לעיתים רחוקות בר מזל שיש להמשיך בקריירה עד גיל 25 ומעלה.
אתלטים נמצאים בסיכון לקרוע רקמות גידים ושרירים, שברים מורכבים בעצמות, כמו גם מחלות כרוניות של מערכת העצבים והלב. במהלך 45 השנים האחרונות נותחו יותר מ -16,000 ספורטאים במוסד רפואי אחד בלבד, חלקם זוכים באליפות אירופה והעולם, מדליסטים אולימפיים.
