בשנת 1988 אורגנו לראשונה המשחקים האולימפיים בקיץ בחצי האי הקוריאני - בסיאול. מבחינת הארגון, הם התאימו לסטנדרטים הגבוהים של קיום אירועי ספורט כאלה באסיה, שנקבעו על ידי יפן באולימפיאדת טוקיו.
160 מדינות השתתפו באולימפיאדת סיאול. אפילו מדינות הגמד של אוקיאניה החלו להצטרף לתנועה האולימפית. בפרט, קבוצות מוונואטו, ארובה, סמואה האמריקאית, איי קוק, גואם, סמואה ודרום תימן הגיעו לראשונה לאולימפיאדה.
לא בלי שערוריות פוליטיות סביב המשחקים. עצם ארגון התחרות בסיאול הפך לבעיה. צפון קוריאה טענה כי אירחה כמה משחקי ספורט בשטחה, אך סירבה. כתוצאה מכך הודיעה DPRK על חרם על המשחקים והחליטה לא לשלוח אליהם את הספורטאים שלה. עם זאת, צפון קוריאה לא נתמכה על ידי מרבית המחנה הסוציאליסטי. ברית המועצות לא מצאה את עצמה בלתי אפשרית להחמיץ את אולימפיאדת הקיץ השנייה ברציפות לאחר החרם על המשחקים בלוס אנג'לס. כתוצאה מכך, מחאת צפון קוריאה נתמכה רק על ידי 3 מדינות - קובה, אתיופיה וניקרגואה. גם אלבניה, מדגסקר וסיישל לא שלחו את קבוצותיהן למשחקים, אך מעולם לא הודיעו על חרם רשמי.
את המקום הראשון באירוע הצוות הלא רשמי תפסה ברית המועצות. ההופעה בסיאול הייתה הניצחון הספורטיבי האחרון של ברית המועצות במשחקים. באולימפיאדה זו, ספורטאים סובייטים הופיעו מצוין, והדיחו את האמריקנים, החזקים באופן מסורתי בריצה וקפיצה, מעל הפודיום. מדליות זהב הובאו על ידי נבחרות הגברים של ברית המועצות בכדורסל, כדוריד וכדורגל, כמו גם נבחרת הנשים בכדורעף. את רמת האימונים הגבוהה באופן מסורתי הציגו מתעמלים סובייטים. נבחרות הגברים והנשים קיבלו זהב באירוע הקבוצה. מספר מדליות זהב זכו על ידי מרימי משקולות ומתאבקים סובייטים.
את המקום השני תפס צוות ה- DDR. רוב המדליות הובאו לרפובליקה הגרמנית על ידי חותרים, רוכבי אופניים ובעיקר שחיינים שזכו ב -11 מדליות זהב.
ארצות הברית הגיעה למקום השלישי בלבד עם חלק קטן בלבד מהמדליות הצפויות. שחיינים אמריקאים, ספורטאי שטח ומתאגרפים זכו להצלחה.
