המשחקים האולימפיים, שהיו פעם האירוע החשוב ביותר ביוון העתיקה ואז נאסרו כמשחקי אלילים, התחדשו בסוף המאה ה -19. יוזם תחייתם היה איש הציבור הצרפתי הברון פייר דה קוברטין.
אוהד מושבע של אורח חיים בריא, דה קוברנין ערך קמפיין בכל דרך אפשרית לטובת ספורט. לדעתו, זה לא רק תורם לשיפור יכולתם הבריאותית והפיזית של אנשים, אלא גם מחזק את השלום בין העמים. "עדיף להתחרות בשטח הספורט מאשר בשדה הקרב!" - זו הייתה אחת ההרשעות הנחרצות של הברון.
חפירות ארכיאולוגיות על שטח אולימפיה, שכתוצאה מכך נפתחו מתקני הספורט ממש לעולם ושם התחרו ספורטאים יוונים קדומים, עוררו עניין רב במשחקים האולימפיים בקרב המוני האנשים הרחבים. לכן, הרעיונות של דה קוברטין זכו במהירות ליותר ויותר תומכים חדשים. ההחלטה לקיים את המשחקים האולימפיים הראשונים של זמננו התקבלה בקונגרס שהתקיים בפריס ביוני 1893.
צירי הקונגרס החליטו כי המשחקים יתקיימו בשנת 1896, וכי הכבוד להחזיקם יופקד בידי אתונה, בירת יוון. זה היה אמור לשאת משמעות סמלית עמוקה, כלומר המשחקים האולימפיים שהתחדשו חזרו למקום בו התחילו פעם. על מנת לשקול ולפתור את כל הנושאים הארגוניים, הוקם ה- IOC - הוועד האולימפי הבינלאומי. הנשיא הראשון שלה היה דמטריוס ויקלאס, יווני מלידה, תומך נלהב ברעיון להחייאת המשחקים. פייר דה קוברטין נבחר למזכיר הכללי של ה- IOC.
המשחקים האולימפיים הראשונים של זמננו נערכו באתונה בין התאריכים 6 ל -15 באפריל 1896. את טקס המשחקים פתח המלך היווני ג'ורג 'הראשון. השתתפו בו ספורטאים מ -14 מדינות. רק גברים הורשו להתחרות ב -9 ענפי ספורט (בהתאם לכללי האולימפיאדה העתיקה).
ההצלחה באולימפיאדה המחודשת עלתה על כל הציפיות. העיתונות בכל העולם תיארה בהתלהבות את התקדמות ההיאבקות. העניין בספורט גדל פעמים רבות. בכירים ביוון העלו הצעה כי המשחקים האולימפיים יתקיימו תמיד רק במדינתם. עם זאת, ה- IOC לא הסכים והחליט כי כל אולימפיאדה שלאחר מכן צריכה להיערך במקום חדש, מכיוון שאידיאלים של ספורט ושלום יקרים לא פחות לכל העמים.
