בשנת 2010 חובבי התחרויות האולימפיות ברוסיה התמודדו עם אכזבה קשה. הנבחרת הלאומית נכשלה כמעט בכל הופעותיה, מבלי שנכנסה אפילו לעשרת המדינות המובילות בסיווג הקבוצה הכללי. על רקע הניצחונות הסובייטים בעבר, תוצאה כזו זכתה לכינוי מותו של הספורט הרוסי. ומומחים רבים החלו ללמוד את הסיבות לתבוסה מבישה שכזו.
3 מדליות זהב, 5 כסף ו -7 מדליות ארד - נבחרת רוסיה מעולם לא קיבלה מספר כה מועט של פרסים. יתר על כן, ספורטאים רוסים נכשלו בכל אותם ענפים שבהם הם נחשבו באופן מסורתי חזקים ובלתי מנוצחים - הוקי, החלקה על אמנות, ביאתלון, מירוצי ממסר סקי. בהתחשב בכך שמנהיגי הוועד האולימפי הלאומי חזו כי נבחרת רוסיה תקבל לפחות 30 פרסים.
בין הסיבות הברורות ביותר לכישלונה של הנבחרת הלאומית בתחרות הן הכנה לקבוצתית לקויה, הערכה עצמית מופרזת של ספורטאים וניהול ספורט לקוי.
באשר להכשרה הלא מספקת, דיברו מיד כי במדינה חסר בסיס חומרי וטכני להכשרת אנשי מקצוע. בנוסף, אם יש מתקני ספורט בהם עובדים מאמנים טובים, הם ממוקמים במרכזים אדמיניסטרטיביים גדולים, ולא כל אתלט מבטיח ילך לשם, מכיוון שהלינה והאימונים שלו יעלו סכום גדול מאוד.
ההערכה העצמית המוגזמת של הספורטאים השפיעה גם על ביצועי הקבוצה שלנו באולימפיאדת החורף. המדליסטים מקבלים פרס משמעותי מהמדינה על הפרסים שלהם. אך גורם זה לא עבד גם עבור נבחרת רוסיה. רבים מכנים את הספורטאים חסרי אחריות ובטוחים בעצמם יתר על המידה - הם כלל לא חששו מהרגשות של הרוסים, שצפו בכל הופעה בנשימה עצורה.
סיבה נוספת לכישלונה של נבחרת רוסיה באולימפיאדת ונקובר היא הניהול הלא יעיל של מנהיגי התאחדות הספורט הרוסית. צוות גדול מדי של פקידים בוועד האולימפי הלאומי, יחס חסר אחריות להכנה לתחרות וחוסר קשר הולם בין מנהיגים וספורטאים.
כל אחת מהסיבות הללו, באופן כזה או אחר, השפיעה על התוצאה הגרועה של הנבחרת הלאומית. עם זאת, לא הוסקו מסקנות ספציפיות. כל הפקידים שעמדו בראש ה- NOC נשארו במקומותיהם מבלי להודות באשמה או באחריות לתבוסה. מיד לאחר ההתחלה, הספורטאים התייחסו לעיתונאים: "ביצענו כמיטב יכולתם, מה עניינך?". התפתחות הספורט במדינה לא החלה. המסקנות לפיהן האחראים לכישלונה של הנבחרת הלאומית במשחקי החורף שעשו לעצמם ניתנים לשיפוט לפי ביצועי הספורטאים במשחקי הקיץ 2012 בלונדון ובאולימפיאדת הבית בסוצ'י בשנת 2014.
