דו-אוריינטציה מייצגת תחושה רומנטית יציבה למדי, משיכה של נציגים מאותו מין (זכר או נקבה) לאנשים משלהם וגם מהמין השני. מרבית הרוסים מסווגים דו-מיניים כביכול מיעוטי מין להט ב, ובעיקר הומופובים קיצוניים אפילו כסוטים וחולים. אבל לארגון הבריאות העולמי, סקסולוגים ופסיכיאטרים יש דעה הפוכה לחלוטין.
מיקוד נגד הומופוביה
אוריינטציה היא אחד מארבעת המרכיבים של המיניות האנושית, לצד מין ביולוגי (דרכון), זהות מגדרית, הקובעת את התוכן הנפשי של האדם ותפקיד מגדרי. כלומר, באיזה סוג תחום אדם חי בחברה. ישנם שלושה סוגים של זה:
- הטרוסקסואלי, הנחשב באופן מסורתי לעיקרי ביותר וללא ראיות רבות, מופרך (משיכה של גבר לאישה ולהיפך);
- הומוסקסואל (גבר + גבר ואישה + אישה);
- דו מיני (גבר + גבר או אישה, אישה + אישה או גבר).
אוריינטציה של אחד משלושת הסוגים האפשריים מופיעה באדם מרגע לידתו, מונח על ידי הטבע כבר מההתחלה. כשלעצמו, הוא גם לא נעלם ואינו מטופל. בניגוד למשל למין ביולוגי, המתוקן על ידי רוב הטרנסקסואלים. דבר נוסף הוא שבגלל הביטוי שלו באדם ופתיחות, לפעמים נדרשים כמה גורמים זרים, גירויים חיצוניים. לדוגמא, אהבה או, להיפך, גירושין מבעלה. אך לעתים קרובות יותר גברים ונשים מבינים ומגלים בעצמם את האוריינטציה האמיתית שלהם, כשהם גדלים ולומדים על העולם.
עובדה זו, שהוכחה זה מכבר על ידי פסיכיאטרים ו- WHO (ארגון הבריאות העולמי), שהדירו את הומוסקסואליות וביסקסואליות מרשימת מחלות הנפש, שחלק גדול מהחברה הרוסית האכזרית ועדיין ברובה הפטריארכלית אינה מבינה לא רוצה להבין. אפילו נכון לעכשיו, היא די אגרסיבית כלפי נציגי אוריינטציות אחרות, שונות מזו ההטרוסקסואלית המוכרת להם יותר. תוקפנות כזו, ולא רק פיזית, אלא גם פסיכולוגית, מוסרית, בצורה של אפליה, נקראת הומופוביה ומולידה ארגונים כמו ה- Occupy-Pedophilia הקיצוני.
לדברי פרויד
דו אוריינטציה, בין היתר, נחקרה ברצינות בעת ובעונה אחת על ידי המדען האוסטרי המפורסם זיגמונד פרויד. זה היה, בהתבסס על הידע של האנטומיה האנושית, הביולוגיה והפיזיולוגיה, על ההתפתחויות המדעיות של עמיתו וילהלם פליס, שהכניס את התפיסה של תופעה אנושית כזו "דו מיניות" למחזור, וחילק אותה לנשי - דו מיני. זכר - זכר דו מיני. לדברי פרויד ופליס, כל האנשים על פני כדור הארץ הם דו מיניים ונולדים. אך בהמשך, במהלך הגידול, הם הופכים גם להומוסקסואלים או הטרוסקסואליים. עם זאת, לא כל החוקרים מסכימים עם מייסד הפרוידיאניזם, כאמור לעיל.
אגב, בשנים האחרונות הופיע גם מושג כזה כמו "פנסקסואליות". פנסקסואלים הם אנשים שעבורם במין ובחיים, לא המין הביולוגי של בן הזוג הפוטנציאלי, המגדר וההתמצאות שלו הוא החשוב, אלא האדם עצמו, תוכנו. על סמך זה, הם, ולו רק תיאורטית, מסוגלים לקבל כל אחד משלושה כיוונים אפשריים. מדענים מבחינים בבירור בין נטייה מינית לבין התנהגות מינית. המשמעות היא שאדם שמסוגל לאהוב נציגים משני המינים מסתיר ואף מכחיש את טבעו האמיתי. ובחברה הוא בדרך כלל ממלא את התפקיד של "הטרוסקסואל אמיתי". יתר על כן, לעתים קרובות הוא נאלץ על מנת למנוע ביטויים של תוקפנות או אפליה הומופוביים. ראשית כל זה חל על גברים הנוטים יותר לחשוש מתגובתם השלילית של אחרים.
צבטייבה ו"חבר "שלה
נהוג בחברה הרוסית להסתיר אוריינטציה כמשהו אינטימי למדי, ולא לחשוף לשיקול דעתם של אחרים. זו הסיבה, ככלל, פעולות ציבוריות רבות של פעילי להט ב רוסים, ארגון ציבורי המאחד רשמית לסבים, הומואים, דו מיניים וטרנסג'נדרים, אינם נפגשים עם הבנה ואישור. כמו, למשל, פסטיבלי קולנוע שנערכים בערים גדולות מתחת לדגל הקשת, תחרויות ספורט, פלאש מובילים, מצעדי גאווה גאה ופעולות דומות אחרות עם ביטוי לעמדה אנטי-הומופובית וקוראת לסובלנות.
אגב, די קשה לקרוא ללהט"ב ארגון של אנשים בעלי דעות דומות. במקום זאת, מדובר במעין חינוך אמורפי למחצה ולא מאוד בר קיימא ללא מענקים זרים, אליו, משום מה, על בסיס נטייה מינית, אוחדו בבת אחת כמה קבוצות חברתיות בצבעים שונים ולא קשורות זו לזו.. בייחוד, אין זה סוד כי כמה לסביות "אמיתיות" מכבדות יותר מדי ביסקסואלים וטרנססקסואלים, ובמיוחד נשים. אגב, לאותם טרנסקסואלים אין שום קשר עם מה שמכונה מיעוטים מיניים, ומתחלקים גם לנשים הומו, הטרו ודו-אוריינטציה (MtF) וגברים (FtM).
הומואים ולסביות שמכבדים את עצמם הם די קשים לזיהוי ומבחינים באופן כלשהו כלפי חוץ מהמסה הכללית, אם כי לפעמים מתיימרים להיות כאלה. לדוגמה, חוקרי חייה ויצירתה של המשוררת הרוסית המפורסמת מרינה צווטייבה ידעו היטב כי היא אוהבת לא רק גברים, כולל בעלה סרגיי אפרון, אלא גם נשים. למשל, משוררת מפורסמת אחרת סופיה פרנוק, לה אפילו הקדישה מחזור שירים "חברה". Tsvetaeva היא הבעלים של שורות מפורסמות כל כך: "לאהוב רק נשים (אישה) או רק גברים (גבר), ביודעין להוציא את ההפך הרגיל - איזו זוועה! אבל רק נשים (גבר) או רק גברים (אישה), ללא כל ספק קרובי משפחה יוצאי דופן - איזה שעמום! ".
חג של דו מיניות
מעטים כנראה שמעו שיש יום דו מיניות בעולם. זה הופיע ב- 23 בספטמבר 1999 ביוזמתם של כמה דו-פעילים מהאיגוד הבינלאומי של הומואים ולסביות בארצות הברית, והפך לסוג של תגובה לדעות קדומות הומופוביות ולהתקפות של אנשים שוליים הטרוסקסואליים ונציגים בודדים של אנשי להט"ב עצמם.. החג נחגג בפגישות, דיונים ואפילו קרנבלים נושאים לא רק בארה"ב, אלא גם בבריטניה, גרמניה, קנדה, ניו זילנד, שבדיה, יפן וכמה מדינות אחרות.