מסורות ריקוד עם קובניות היוו את הבסיס לקטגוריה גדולה ופופולרית של כוריאוגרפיה של מחול לטיני עכשווי. מקצבים ברורים, מוזיקה לוהטת, רגשות עזים - כל זה מאחד בין צ'ה-צ'ה-צ'ה, סלסה, ממבו, טנגו ומניעים רבים אחרים באמריקה הלטינית.
קובה היא אי של חופש, שמש חמה ומזג נלהב! רק כאן יכלו להופיע ריקודי תבערה וקצב, הידועים בשם הכללי "לטינו".
בריקודים אלה ניתן לעקוב אחר ערבוב המסורות התרבותיות של עמי יבשות שונות. את הקצב הקצבי של התופים האפריקאים משלים הצליל המלודי של הגיטרה. נולדת מוזיקה שמסעירה דם וגורמת לך לרקוד. ריקודים של קובה ידועים לכולם:
- צ'ה-צ'ה-צ'ה - בלתי ניתן לחיקוי ופופולרי
- דנסון - מקצב עם כריזמה מיוחדת
- סלסה - ריקוד של אהבה
- שינה - תבערה ומטרידה
- רומבה - מדהים ומדהים
- ממבו - שכבש את כל העולם
- טנגו - ריקוד שהפך לקלאסיקה
אפילו המקצבים של הקרנבל הברזילאי החם הם ממוצא קובני.
ההיסטוריה של הופעת המקצבים
שורשי המקצבים הקובניים הלוהטים נמצאים באפריקה. תושביה הילידים, שהובאו על ידי עבדים לאירופה וצפון אמריקה, נותרו נאמנים לתרבותם בארץ זרה, שמרו על מסורות והעבירו אותם לדורות הבאים.
במוזיקה האמריקאית הלטינית ובמחול העם הקובני עומדים בבסיסם צלילים דתיים, והתיפוף נועד לרצות את האלים האפריקאים. עד היום יש באי קהילות סודיות המשמרות ומעבירות בקפידה מאות מכות תוף ששימשו בטקסים דתיים.
במאה ה -19 הגיע הצבא האמריקאי לקובה, שהיו חדורים מאוד בתרבות המקצבים הלאומיים והציגו בפניהם את כל אמריקה. האיסור בארצות הברית תרם גם להפצת תנועות קצביות למוזיקה בסגנון "לטיני" - האמריקאים הגיעו לקובה בהמוניהם, שם היה מכירה של אלכוהול. עד מהרה החלו תחנות רדיו אמריקאיות לשדר מוזיקה קובנית. ועד מהרה כל העולם למד והתאהב במקצבי הריקוד.
זנים בסגנון "לטינו"
קשה לומר איזה ריקוד הוא קובני עממי. כל הסגנונות של אמריקה הלטינית שזורים זה בזה, השלימו זה את זה, הולידו תנועות ריקוד חדשות. עם זאת, למרות זאת, נהוג לשקול קובני: מרנגה, סמבה, טומבה, ממבה, קומביה, בולרו, רומבה, צ'ה-צ'ה-צ'ה, סלסה, טנגו ובצ'אטו. הריקודים של קובה מגוונים, אך מאוחדים על ידי חושניות, תשוקה וקצב ברור.
במאה ה -20 נכנסו מקצבים של אמריקה הלטינית לתכנית טורנירי המחול והתחרויות. זה נחשב יוקרתי עבור המשתתפים לקחת פרסים בתחרויות אלה, ולהראות את שליטתם ברקדן אמיתי ברגשות ובתנועות תבערה.
