מדוע איננו יכולים למתוח את השרירים בחוט? מדוע יש אנשים שמצליחים להשיג את החוט המיוחל תוך חודש, בעוד שאחרים לא יכולים להשיג זאת בעוד שנה?
בואו ננסה להבין במילים פשוטות מדוע חלקם מקבלים במהירות פיצולים יפים, בעוד שמישהו הולך לזה זמן רב? הגוף שלך יכול להתנגד כל הזמן וצורח: "לא, זה לא יקרה!" והסיבה לכך היא רפלקס מתיחה הפוך - "רפלקס גולגי" (עיכוב אוטוגני). לכל תא בגוף יש מערכת גולגי, המגנה על המתיחה שלנו. כשאתה מחליט לעשות את הפיצולים (וכמובן בזמן הקצר ביותר האפשרי), המערכת מתחילה לעבוד ואומרת: "לא! לא! לא! לא ניתן לך להתמתח ולהיפצע". ואכן, מנקודת מבטו של גופנו, כל עומס מוגזם הוא לחץ וטראומה עבור השרירים.
לדוגמא: דמיין כלב שוכב בשקט. אלה התאים שלך כשאתה לא נמתח. דמיין כלב ששוכב ומרים את לועו, נוקש אוזניו ומקשיב למי שהולך שם, האם לא הגיע הזמן לרוץ ולהגן על הבית? כשאין שום דבר מסוכן, היא נרגעת. זה כשאתה פשוט נמתח בלי פנאטיות. תאר לעצמך כלב שוכב ופתאום רעש, היא רצה לדלת לנבוח ולהגן על הבית - זה כשאתה נמתח יותר מדי ורוצה להגביר את המשרעת כמה שיותר מהר. כך עובדת מערכת גולגי.
מה אתה יכול לעשות כדי לרמות את הרפלקס המוזר הזה ולהתמתח לפיצול?
1) אתה צריך למתוח ברמה האמצעית או מתחת. ואז המערכת ערנית, אך אינה מפעילה את החסימה באמצעות דחפים עצביים.
2) אם זה לא מספיק, ואתה רוצה לקבל את הפיצול המיוחל בזמן הקצר ביותר האפשרי, עליך להשתמש בלחץ מבחוץ (כאשר המאמן מושך או לוחץ על העומס), אך להגדיל את גישת הזמן תרגיל. יהיה התאמה של הצירים הנוירו-שריריים למתיחות והפעלת הצירים הנוירו-שריריים (עקב המתח של השריר הנמתח) ועיכוב אוטוגני. כאשר השרירים נרגעים (לאחר 60 שניות בממוצע) ומאפשרים להגדיל את משרעת המתיחה עד גבול חדש, אז ניתן לחזור על ההחזקה במצב החדש. כך משתמשים בספורט המקצועי על ידי מתעמלים, רקדני בלט וספורטאים אחרים בהם גמישות חיונית.
