האלמנטים המסורתיים של תרבויות המזרח הקדומות ביותר היו מגוון של אומנויות לחימה. הבעלות עליהם הייתה חשובה מאוד בימי הביניים. עם הזמן הצורך הזה כמעט נעלם ואומנויות הלחימה מצאו את התגלמותן בצורה של אומנויות לחימה מודרניות שהפכו פופולריות מאוד. כיום מיליוני אנשים ברחבי העולם עוסקים באומנויות לחימה.
אומנויות לחימה מזרחיות, כמו כל אחרות, הן סוג מיוחד של ענפי ספורט. מטרתם היא שאחד המשתתפים ינצח יריב אחד או יותר על ידי התנגדות פיזית במסגרת כללים מסוימים, תוך שימוש בכוח פיזי בלבד או בציוד נוסף.
אומנויות לחימה מסווגות כמזרחיות אך ורק על בסיס מוצאן בשטח מסוים - בארצות אזור אסיה: יפן, קוריאה, סין. עם זאת, העקרונות הבסיסיים העומדים בבסיס אומנויות הלחימה הספציפיות של קבוצה מסוימת יכולים להיות שונים בתכלית. סוגים מסוימים של תחרויות כוללים שימוש בכלי נשק, אחרים מאפשרים רק אלמנטים של היאבקות, אחרים יכולים לשלב בין היאבקות וקרב מגע וכו '.
יש אומנויות לחימה ספורטיביות, לחימה ומעורבות בלבד. הסוג הראשון כולל מערכות תחרות בהן קיימים כללים נוקשים המגבילים מאוד את ארסנל הטכניקות, וקובעים באופן נוקשה את התנאים לניצחון ותבוסה. דוגמאות חיוניות הן: היאבקות סומו יפנית, אמנות גידור יפנית של קנדו. רק שני מתנגדים משתתפים באומנויות לחימה כאלה, שנבחרו לרוב על פי העיקרון של שוויון הזדמנויות בערך.
אומנויות לחימה לחימה כרוכות בפיתוח יכולות המאפשרות לך לשרוד במצבים קריטיים. בדרך כלל, תכניות אימונים כוללות סטים של טכניקות כדי להתמודד ביעילות עם יריבים מרובים. תשומת לב רבה מוקדשת לאפשרויות השימוש בכל פריט זמין כנשק. אומנויות לחימה כאלה כוללות סוגים מסוימים של וושו (קונג פו) סיני, כמו גם אומנויות הלחימה היפניות ג'יו-ג'יטסו, הכוללות שימוש באלמנטים של היאבקות, שביתות ונשק קר.
אומנויות לחימה מעורבות הן ספורט באופיין, אך ארסנל רבים מהם כולל טכניקות המיועדות להגנה עצמית (כולל כנגד כמה יריבים). דוגמאות כוללות: ג'ודו, אייקידו, קראטה, טאקוונדו.
