אולימפיאדת הקיץ 1948 התקיימה 12 שנה לאחר מלחמת העולם השנייה ההרסנית, ולכן הם זכו לכינוי העממי "סגפני". במדינות רבות היה מצב כלכלי קשה, הטבח לטווח הארוך מרר וחילק לאומים רבים. בתנאים אלה, תחרויות ספורט היו חשובות במיוחד - ערך שמירת שלום. בהחלטת הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) הוחלט להחזיקם בלונדון.
אולימפיאדת הקיץ בלונדון נפתחה ב- 29 ביולי 1948 והסתיימה ב- 14 באוגוסט 1948. רשמית, הם היו רשומים כאולימפיאדה XIV. לאחר משחקי ברלין האחרונים בשנת 1936, השניים הבאים - XII ו- XIII - מעולם לא התקיימו. בשנת 1940 הם תוכננו בטוקיו, וכעבור 4 שנים - באנגליה. עם זאת, הפעם נפל על המלחמה. גרמניה ויפן לא הוזמנו לתחרויות הספורט הבאות של מדינות התוקפים.
מיד לאחר סיום השלום במושב ה- IOC בשנת 1946, מונה לונדון כמארחת האולימפיאדה החדשה - בפעם השנייה בתולדות המשחקים. הפעם האחרונה בה הממלכה אירחה ספורטאים הייתה רק בשנת 1908.
האירוע הוכן לנוכח הצנע והמחסור במזון. רחובות לונדון עדיין לא נבנו מחדש לחלוטין לאחר ההפצצות הנאציות, אך המארגנים עדיין הצליחו לארח ולהציב יותר מ -4,000 ספורטאים מ -59 מדינות במחנה צבאי לתחרויות ב -19 כיוונים. ברית המועצות קיבלה הזמנה למשחקים, אך לא לקחה בהם חלק.
אולימפיאדת הקיץ של ה- XIV לא הפכה מצטיינת מבחינת תוצאות הספורט, מכיוון שמדינות רבות לא הכינו קבוצות לאחר המלחמה. עם זאת, תחרויות אלה נזכרו בזכות שיאי העולם שלהן: 2 בהרמת משקולות ואחת באתלטיקה, 1 בירי. בשחייה נשים עדכנו 5 שיאים אולימפיים מתוך 5, וגברים - 4 מתוך 6. בסך הכל, ספורטאים קיבלו 411 מדליות, מתוכן 84 (כולל 38 זהב) לארצות הברית, ו -23 (כולל 3 זהב) שהתקבלה על ידי המדינה המארחת.
קיץ 1948 הביא הרבה דברים חדשים להיסטוריה של המשחקים האולימפיים. קבוצות נשים התחרו בקיאקים, כאשר ספרינטרים החלו מבלוקים הראשונים. הצופים הצליחו לצפות בשידור החי של אירוע הספורט בטלוויזיה הלאומית. צוות מתנדבים נוצר שיעזור בארגון התחרות. לראשונה ראו באולימפיאדה אתלטים מוכשרים צעירים ממדינות מתפתחות כמו סוריה, לבנון, בורמה וונצואלה במקומותיהם.