לא היו אולימפיאדות במהלך מלחמת העולם השנייה. תחרויות הקיץ הראשונות אורגנו בשנת 1948 בלונדון, שהפכו לסימן לתחילת חיי שלום מלאים, כולל בתחום הספורט.
לונדון נבחרה כבירת המשחקים, למרות המצב הכלכלי הקשה בבריטניה בתקופה זו. המדינה עדיין שמרה על מערכת הקיצוב שהוצגה בזמן המלחמה בגלל מחסור במזון. זו הייתה האולימפיאדה השנייה בלונדון, הראשונה אורגנה עוד בשנת 1908 ולא הייתה שונה בהיקפה.
בסך הכל השתתפו בתחרות ספורטאים מ -59 מדינות. גרמניה ויפן נאסרו מהמשחקים כמדינות תוקפניות במהלך מלחמת העולם השנייה. ברית המועצות שקלה את האפשרות לשלוח את קבוצתה לתחרות, אך הדבר לא יכול להיעשות בגלל הבדלים פוליטיים. כמו כן, כמה מדינות האצילו לראשונה את הספורטאים שלהן למשחקים. ביניהם היו בורמה, ונצואלה, לבנון ועוד כמה מדינות.
באירוע הצוותי הלא רשמי, צוות ארה ב תפס את המקום הראשון. ההצלחות הגדולות ביותר הושגו על ידי רצים ושחיינים אמריקאים, נשים וגברים כאחד. את המקומות השני והשלישי תפסו שוודיה וצרפת ביתרון חזק על המנהיג. בריטניה הגדולה הייתה במקום ה -12 בלבד במעמד המדליות הכללי לפי מדינה. הקבוצה קיבלה שלוש מדליות זהב בלבד: שתיים בחתירה ואחת בהפלגה.
הקבוצה הפינית הפכה למנהיגה הבלתי מעורערת בהתעמלות. היא זכתה ב 6 מדליות זהב, 2 מדליות כסף ו -2 מדליות ארד. תחרויות גברים על סוסים הוכרו כמיוחדות. שלושה ספורטאים פינים קיבלו מדליות זהב, אם כי בתחילה היה אמור להעניק סט פרסים אחד.
באיגרוף, ספורטאים ארגנטינאים זכו ב -2 זהב בבת אחת. הקבוצות הלאומיות של דרום אפריקה והונגריה הצליחו להתגאות באותו מספר פרסים. אמריקאים המובילים בענפי ספורט רבים אחרים זכו במדליית כסף אחת בלבד.
מעניינת העובדה שקבוצת הכדורגל האנגלית לא יכולה להיות בין המדליות. זהב הלך לשבדיה, כסף ליוגוסלביה וארד לדנמרק.
